סיפורו של הסרט הדוקומנטרי הזה הוא סיפורו של איש שעיצב במידה רבה את המסגרת הפוליטית שבה אנחנו חיים והוא גם סיפור יפה על סליל ישן ששכב במחסן והעלה אבק עד שהתגלה מחדש. לכאורה, עניין לחובבי היסטוריה ותולעי ארכיון, אבל בפועל מדובר במסמך מרתק, שחלק מהעניין שהוא מעורר נובע מפער הדורות ומאיזה געגוע (שעל הרכיב הנוסטלגי והאליטיסטי-אשכנזי שלו ניתן להתווכח) ל'מנהיגים שהיו כאן פעם'.    בן גוריון מתקשר אצלי לפאתוס הרדיופוני הגדול של הקמת מדינת ישראל, לביוגרפיה שלו שכתבה דבורה עומר וקראתי כנערה, לספר ההיסטוריה המשמים בתיכון – ולסרטים ישנים שהוא נראה בהם צועד מהר בבלורית המתנפנפת, כשלצדו שועי העולם של מחצית…

אֵינִי קוֹבְלָה! בְּחֶדֶר צַרתִּמְתַּק כָּל כָּךְ עֶרְגַּת מֶרְחָב;לִימֵי תוּגָה, לַסְּתָו הַקַּריֵשׁ אַרְגָּמָן וְיֵשׁ זָהָב. ברוח הפוסט הנוגע ללב הזה של נעמה כרמי, אני רוצה לכתוב כמה מילים על נגה, שמלווה אותי בטיפוף צעדים שחור בחום ובקור, בבוץ ובין השלוליות, בחוף הים, בסמטאות של יפו וגם בחורש הגלילי – כבר חמש שנים תמימות. כל מי שהיה לו כלב מוצא את עצמו מדי פעם מקדיש מחשבה לסוג ההיות של הכלב, לתחושות שלו, לכוח הזיכרון שלו ואפילו לחלומות הלילה שלו – כשהוא מצונף במקומו אבל הרגליים שלו זזות מתוך שינה וברור כשמש שהוא רץ בחוף הים או באיזה שדה פתוח.  אחד השיעורים הגדולים שאפשר ללמוד מכלב…

https://www.youtube.com/watch?v=TFiJPC4n7Dgהתכוונתי לכתוב פוסט על תופעות תרבותיות מעמיקות שורש ועל הקושי להבחין בהן בעולם שכבר אין בו מדורות שבט, כשעוצמת הרעש הלבן מחרישה אוזניים והזירה משתנה מדי רגע במהירות ההקלדה של הודעת סמס תחת אצבעותיו של ילד בן שש עשרה.  אבל כל מה שרציתי לכתוב באמת הוא את שבחה של הזמרת והפייטנית מורין נהדר, שאותה גיליתי לגמרי בטעות בתכנית רדיו לילית לפני כמה חודשים. אחרי הרבה שנים בזירת האינדי של מוזיקת העולם בארץ, נהדר הוציאה שני אלבומים והאחד מופלא ממשנהו. הראשון ('ישנה בחיק ילדות') הוא אלבום פיוטים וטקסטים קלאסיים שכולל עיבודים ולחנים מקוריים, בין היתר לטקסטים קנוניים (למשל לחן יפהפה ל'ישנה בחיק…

הגעגועים למתים הם אבטיפוס של הגעגוע ומהם כאילו נגזר כל געגוע אחר; הם מקיפים בבת אחת את מה שיכול היה להיות ואת מה שהיה ולעתים הראשון בולע את השני, מטשטש אותו, בורא זיכרון חלופי ככל ששנות האובדן מתרבות ודוחקות את ההוויה המשותפת עמוק אל תוך העבר. היום הגעגועים לסבתא התגלמו לי במקום; רחוב אלנבי כולו הפך לבבואה דחוסה שייצגה כבחלום את הדירה הקטנה, את סיפוריה הרבים וחפציה המעטים של סבתא. מעט המחזיק את המרובה.  כל קונדיטוריה ישנה עם מפות שולחן מהוהות הייתה הסיפולוקס האדום, בית התבשילים של אווה ואווה עצמה שניבטה מחלון הראווה הלא נקי – היו השכנה מהקומה השמינית – ושלטי…

לקום בבוקר ולקרוא כתבה בעיתון, במחשב. לקום בבוקר ולפתוח את האינסטגרם, לסמס. לקרוא את הרכיבים על קרטון החלב, להתיישב לעבוד. לסדר מילים בשורות, להדק סוררות, לפרוע את ההדוקות. למזוג פנימה רוח שיווקית, תכליתית, משפטית.  מילים במיילים, בעקוב אחר שינויים ובכותרות תחתונות. מילים נכנסות ומילים יוצאות, פקק, טפטוף, נהר ושיטפון. לגשת בערב למילות הספר או השיר. להרגיש איך כל הטיוטות, סימני הפיסוק וצללי המילים, זוחלים מחוץ לפח המחזור ומקהים את האוזן הפנימית. כמו עדשה לא צלולה, או מכשיר הקלטה שנחבט ברצפה. לא נסעתי מחוץ לעיר. גם לא טבלתי במים קרים. פתחתי בכל בוקר, לפני ההסתערות של צבא האותיות, ספר שירים."108 שירים מן הקלאסיקה הסינית"…