אהלן, אני קלרה. אני יודעת – זה שם שדורש הסבר.
אי שם עמוק באייטיז מצאתי את עצמי, ילדה איטלקייה עם ריש מתגלגלת – בשמש ובקוצים של ישראל. שפה חדשה ואכזרית, כאבי הגירה ותהפוכות משפחתיות שלחו אותי למקום אחד שממנו לא זזתי מעולם – לספרים. ספר מתחת לשמיכה אחרי שהאור כבה, ספר בהליכה לבית-הספר ועוד אחד בדרך הביתה מהספרייה.
אלא שלראש בעננים היו מחוברות רגליים, שלרוב היו על הקרקע – וכך נכנסתי לתלם האול-ישראלי של תיכון, צבא, אוניברסיטה ואפילו עבודה רצינית בשירות המדינה. ככל שהתלם היה ישר, כך הספרים הצילו אותי יותר.
אף אחד לא גילה לי בשנים ההן שלייף איז א ביץ', שיש דברים ששום בדיון או ספר לא יצילו מהם. אובדן אחד במשפחה ואחריו עוד אחד ניתקו אותי זמנית מהקרקע ושלחו אותי למסע חיפושים. ארזתי תרמיל ונסעתי להימלאיה, חזרתי לישראל ונרשמתי לקורס מורי דרך, השלמתי תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות יתרה והתחלתי לעסוק למחייתי בהדרכת סיורים – בתפר המסקרן שבין מקומות וסיפורים, שבין הראש והרגליים.
בניתי סיור בעקבות המשורר פנחס שדה והובלתי קבוצות בתחנה המרכזית הישנה בין מילותיו של חנוך לוין. במקביל עסקתי (ואני עוסקת עדיין) בהכשרת מורי דרך מטעם משרד התיירות ובשאלת השאלות: איך נותנים קול למקומות בישראל של המאה ה-21?
בין לבין כתבתי יומן מחלה על אמי ז"ל ותרגמתי פרקים מיומנה של סבתי ניצולת השואה.
עם הזמן והעשייה הבנתי שסיפור הוא לא רק בריחה, או גאולה מהמציאות. מכירים את המשפט "לרשום זה ההפך מלשכוח"? ובכן, זה כמעט נכון, כי ההפך מלשכוח זה לכתוב. לספר. לתת קול למי שאיננו, למי שעבר בחיינו, במקומותינו – וחלף ללא שוב.
אז מה אני בעצם עושה?
חוקרת מקומות, טקסטים ודמויות בלי להתעייף. מוציאה דברים מהבוידעם האישי והקולקטיבי ומנערת מהם את האבק.
- בונה סיורים בעקבות מקומות ודמויות, בהשראת משוררים, סופרים ואנשי רוח
- אוספת סיפורים משפחתיים, אנקדוטות, מכתבים, מסמכים – ובונה מהם סיפורי חיים וסיורים
- עורכת, מתרגמת וכותבת טקסטים מכל המינים והסוגים
עוד על כל זה בעמודים האחרים באתר.
