לקום בבוקר ולקרוא כתבה בעיתון, במחשב. לקום בבוקר ולפתוח את האינסטגרם, לסמס. לקרוא את הרכיבים על קרטון החלב, להתיישב לעבוד. לסדר מילים בשורות, להדק סוררות, לפרוע את ההדוקות. למזוג פנימה רוח שיווקית, תכליתית, משפטית.
מילים במיילים, בעקוב אחר שינויים ובכותרות תחתונות. מילים נכנסות ומילים יוצאות, פקק, טפטוף, נהר ושיטפון.
לגשת בערב למילות הספר או השיר. להרגיש איך כל הטיוטות, סימני הפיסוק וצללי המילים, זוחלים מחוץ לפח המחזור ומקהים את האוזן הפנימית. כמו עדשה לא צלולה, או מכשיר הקלטה שנחבט ברצפה.
לא נסעתי מחוץ לעיר. גם לא טבלתי במים קרים.
פתחתי בכל בוקר, לפני ההסתערות של צבא האותיות, ספר שירים.
"108 שירים מן הקלאסיקה הסינית" בתרגומו של דן דאור ז"ל [בהוצאת חרגול] הוא כוס מים צלולים, ג'ינג'ר כבוש, תפוח ירוק.
שלג שירד לעולם לפני מאות שנים וכאילו רק הרגע נגע בקרקע.
שלג שירד לעולם לפני מאות שנים וכאילו רק הרגע נגע בקרקע.
108 בקרים, כיול מחדש של המילים באמצעות מילים.