הגעגועים למתים הם אבטיפוס של הגעגוע ומהם כאילו נגזר כל געגוע אחר; הם מקיפים בבת אחת את מה שיכול היה להיות ואת מה שהיה ולעתים הראשון בולע את השני, מטשטש אותו, בורא זיכרון חלופי ככל ששנות האובדן מתרבות ודוחקות את ההוויה המשותפת עמוק אל תוך העבר. היום הגעגועים לסבתא התגלמו לי במקום; רחוב אלנבי כולו הפך לבבואה […]

מקומות שיש להם משמעות עבורנו – בית ספר התיכון, בית הילדות, בית סבתא, הבסיס הצבאי ששירתנו בו, הם מאגרים של זיכרונות. לפגוש בהם שוב לבד, לפגוש בהם שוב באור מסוים, עם אדם מסוים – מנביע מאי שם רגע בעבר ומעמיד אותנו מול חלוף הזמן, מול עצמנו. עד כדי כך יסודית התכונה הזו למקומות, שלעתים איננו […]

במלאות עשר שנים למותה של אימא ז"ל  אחד משיריו היפים של יהודה עמיחי מתחיל ב-'פעם אהבה גדולה חתכה את חיי לשניים'. על מותה של אמי ממחלה, לפני עשר שנים בדיוק, אני חושבת במונחים דומים. בקו השבר הגיאולוגי הזה, שכבות של קיום מוצק כביכול זזו הצידה והכוחות של הכיליון וההוויה, שביום יום נסתרו מפניי (על אף […]

בשנים האחרונות רעדו לה הידיים נורא. כבר לא שינתה הסריגה, שהיא דבקה בה כל כך הרבה שנים כדי לאמן את האצבעות; סורגת מול הטלוויזיה, ליד החלון, בישיבה, בעמידה. בשכבה ובקומה. גם כתב היד על השיקים של בנק לאומי רעד. רעדה גם החתימה האירופית, המסולסלת, שהיא שרבטה בעט הפרקר שקניתי לה. את הסט, עיפרון מכני ועט, […]

שירים מהמחברת הישנה של סבא

זוג רופאים כפריים קנו את הקרקע בכפר ב-1880. לפני המלחמות הגדולות, לפני המאה ה-20' ומוראותיה. שבעה דורות לפניי, מהצד של אבא. כשעוד היו כאן שתי נסיכויות קטנות וצפונה מכאן, בטרנסילבניה, שלט הקיסר האוסטרו הונגרי. העולם היה כל כך שונה שקשה אפילו לדמיין אותו. ואולי בעצם לא כל כך קשה, כי הזמן כאילו עמד כאן מלכת; […]

בית משפט שלום הוא כנראה אותו הדבר בכל מקום בעולם, אבל כאן נוסף לזה נופך של בית משפט כפרי, ערכאה ראשונה. לכאן מתנקזים סכסוכים קטנים וגדולים; מנזק לגדר בין שני חקלאים, דרך פרה שהורעלה ועד מאות אלפי דונמים שהממשלה הקומוניסטית גזלה ועכשיו מנסים בעמל רב לקבל חזרה. הדמויות כאן צ'כוביאניות – אנשים קשי יום, כפות […]