אני מתהלכת כבר כמה ימים ברחובות הצפופים והסואנים של ניו דלהי ומנסה, ללא הצלחה, למצוא מילות סיכום הולמות שיתארו את הארץ המרתקת הזו, את אנשיה ואת המסע שלי בין השניים. אבל החוויה חומקת ממילים ; אני משליכה את רשת הדייגים שלי לתוך האוקיינוס ההודי, כדי לגלות כל פעם מחדש שהחורים גדולים מדיי.הבוקר, תרה אחר השראה, ביקשתי מנהג ריקשה שייקח אותי לאחד המונומנטים המפורסמים של ניו דלהי ; מבנה אדיר מימדים, מסותת שיש ואבן חול אדומה, מעוטר צריחים וכיפות.ישבתי על ספסל מקסים, בגן מקסים, מביטה בשמי המונסון האפורים תלויים נמוך מעל העצים, בעורבים שחגים סביב כיפת השיש. ואז הבנתי. שיותר מכל…